King, Prophet and Priest
(Based on the Exegesis of Rabbi Abraham ibn Ezra to Song of Songs 7:5)
For the Third of Ellul, Yahrzeit of Rav Kook zt”l
פרק שירה
מאת בצלאל נאור
לשלושה באלול–יום השנה של רבינו הראי”ה קוק זצ”ל
By Marc Chagall (The portrayal of Aaron the High Priest bears an uncanny resemblance to Rav Kook, whom Chagall visited in Jerusalem. They were introduced by S.Y. Agnon.)
צוארך כמגדל השן,[1]
עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים,
אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק.[2]
(שיר-השירים ז, ה)
צוארך – המלך המשיח.
עיניך – הם הנביאים שהיו בתחילה בחשבון, עתה יהיו רבים, כענין “והיה אחרי-כן אשפוך את רוחי על כל בשר[3] ונבאו [בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו]” [יואל ג, א].
אפך – הוא כהן גדול כענין “ישימו קטורה באפך” [דברים לג, י].
(רבי אברהם אבן עזרא)
באתי כאחיעזר ואחיסמך לתמוך בידי אבן עזרא.
א] יש לומר שהמלך נקרא “צואר” על-שם המלך הראשון שמלך לבני ישראל, “שאול, בחיר ה'” (שמואל-ב כא, ו), שהיה “משכמו ומעלה גבוה מכל העם” (שמואל-א ט, ב), “ויגבה מכל העם משכמו ומעלה” (שמואל-א י, כג).[4]
ויש לומר ש”מגדל השן” רמז להקהל, “פרשת המלך” (משנה, סוטה, פרק ז, משניות ב, ח), שהיו “עושין לו בימה של עץ בעזרה” (שם). ובתוספתא סוטה (פרק ז) הובא מקרא שכתוב בעזרא: “ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו'” (נחמיה ח, ד).
ובאותו המעמד היה קורא המלך את “משנה תורה” (משנה, סוטה ז, ח; תוספתא, סוטה פרק ז). ובספרי (פרשת שופטים) דרשו על פסוק “וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו'” (דברים יז, יח), “שעתיד להשתנן”, כלומר שהמלך היה משננו בפרשת הקהל.[5]
ואם כן, “מגדל השן” הוא המגדל שמעמידים למלך לשנן ולקרוא בו את “משנה תורה”.
יוצא שתפקיד המלך אינו חזיוני כמו זה של הנביא והכהן הגדול, כי-אם לימודי בתורת סמכות תורנית, וכמו שכתב הרמב”ם בסוף הלכות חגיגה (פ”ג הל”ו): “שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל”.
בטקס זה של הקהל באות לידי ביטוי מהותו ועצמותו של מלך בישראל. “ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל” (דברים לג, ה).[6]
ב] “עיניך” הוא כינוי מתאים ביותר לנביאים שנקראו בשמות “צופים”, “רואים” ו”חוזים”, כי פעולתם קשורה לעין, כאשר ידמו בעין שכלם רוב חזיונות.[7]
“בריכות בחשבון”. כאן צירוף מעניין של שני דברים: דימוי בריכות המים, והמחשבה השכלית הפותרת את המחזה הסמלי.
מחזה המים הוא אחד החזיונות המרכזיים ליורדי המרכבה, כידוע, ואמנם הוא עלול להתפרש בצורה לא נכונה על-ידי טירון שאינו רגיל בצפיית המרכבה. על כן נחוץ מאד כח המנתח של החשבונאי או “רואה החשבון”:
אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו “מים, מים”, משום שנאמר [תהלים קא, ז] “דובר שקרים לא יכון לנגד עיני”.
(תלמוד בבלי, חגיגה יד, ב)
…שומרי פתח היכל ששי היו עושים כמי שמטילים עליו אלף אלפי גלי מים, ואין שם אפילו טפה אחת. אם אמר, “מים הללו מה טיבן?” מיד רצין אחריו בסקילה, ואומרין: “ריקה! שמא מזרעו של מנשקי העגל שאין אתה ראוי לראות במלך וכסאו”. לא זז משם עד שמטילין עליו אלף אלפים מגזרי ברזל.
(היכלות רבתי, פרק כו, אות ב)
“על שער בת רבים”. אולי יש לכוון בתיבת “שער” את “כח המשער” של המורה (מורה הנבוכים, חלק ב, פרק לח),[8] ובמיוחד לפי מה שכתב המורה (שם, פרק לב) שכח המשער הוא נחלת הרבים, והביא הפסוק ביואל הנ”ל, “אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו”. אך אם כן הדבר, מדובר במין אינטואיציה ולא בנבואה גמורה.[9]
ג] ראב”ע תפש תכונה אחת של הכהן הגדול: “ישימו קטורה באפך [וכליל על מזבחך]”. וכן פירש להלן על פסוק “וריח אפך” (שיר השירים ז, ט): “הוא הכהן הגדול המעלה העולות[10] והמקטיר”.
ואם מקומו של המלך ב”מגדל השן”, בפרשת הקהל, כמבואר לעיל, הרי מקומו של הכהן הגדול ב”מגדל הלבנון”, אותו דרשו חז”ל על בית המקדש: “כמגדל הלבנון – שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר [ישעיה א, יח] ‘אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו'” (שיר השירים רבה, פרשה ז).
אמנם בתחילת ברכת משה לשבט לוי, “וללוי אמר, תומיך ואוריך לאיש חסידך” (דברים לג, ח). והוא הנרמז בסוף הפסוק שלנו: “צופה פני דמשק”. כי אמנם הכהן הגדול הוא גם רואה ברוח הקודש,[11] כשמביט באורים ותומים ופניו לפני החושן.[12] ושוב אנו נפגשים בדימוי המים להסתכלות הנבואית: “דמשק – דולה ומשקה” (יומא כח, ב).[13] תפקיד הכהן הגדול לדלות מזרימת האותיות, לצרפן ולהשקותן לשואל. “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן” (בראשית ב, י).[14]
לפי פשוטן של דברים, לא נזכר שבנה שלמה מגדל השן. ורחוקה הדרך מ”כסא שן גדול” (מלכים-א י, יח; דברי הימים-ב ט, יז) למגדל שן. ולא מצאנו מלך שבנה “בית השן” אלא אחאב (מלכים-א כב, לט).
לפי פשוטו, בימי שלמה סכנת האויב נשקפה מפאת דמשק, כמו שכתוב במלכים-א יא, יד-כה. “ויקם ה’ שטן לשלמה את הדד האדומי וגו'” (פסוק יד); “ויקם אלהים לו לשטן את רזון בן אלידע…ויקבוץ עליו אנשים…וילכו דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק. ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה ואת הרעה אשר הדד, ויקץ בישראל וימלוך על ארם” (פסוקים כג-כה). לכן מסתבר שיהיו צופים לכיוון דמשק לקדם את פני הרעה.
ביואל שם פירש ראב”ע: “על כל בשר—בארץ ישראל שהוא מקום ראוי לנבואה”. השווה דברי רבי יהודה הלוי בכוזרי ב, יד: “כל מי שנתנבא, לא נתנבא כי-אם בה [=בארץ ישראל] או בעבורה”. על השיח בין ריה”ל וראב”ע, ראה לדוגמא פירוש אבן עזרא, שמות כ, ב: “שאלני רבי יהודה הלוי מנוחתו כבוד . . . ” (וראה למטה הערה 6.) על אפשרות קשרי חיתון ביניהם, ראה משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו (ירושלים, תשס”א), עמ’ 153, 160-159. נמצאות רשימות מפורטות של אזכורי ריה”ל בפירושי ראב”ע, אצל נפתלי בן-מנחם, “רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא” בספרו של בן-מנחם, ענייני אבן עזרא (ירושלים, תשל”ח), עמ’ 240-224, ואצל נסים אליקים,”הקשרים בין ר’ יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא בפרשנות המקרא”, שמעתין 133-134 (תשנ”ח), עמ’ 103-85. (לכתבה האחרונה הפנה אותי ר’ עזרא פריזר נ”י.)
יש להעיר מסוטה י, א: “תנו רבנן, חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן: שמשון בכחו, שאול בצוארו…” (הערת הגה”צ רמ”י צוריאל שליט”א)
זה לשון הספרי, שופטים על פסוק “וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו'” (דברים יז, יח):
משנה תורה, משום שעתידה להשתנות.
אחרים אומרים: אין קורים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.
וכך כתב רבינו מנחם המאירי, סנהדרין כב, א:
ויש גורסין שם [=בספרי] שעתיד להשתנן, כלומר שהמלך היה משננן בפרשת הקהל, וכן נראה ממה שאמרו שם, “אחרים אומרים, אין משנין אותו ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד”.
ועל דרך זה פירש רש”י סוטה מא, א ד”ה שנאמר מקץ שבע שנים:
ואותה הקרייה על-ידי המלך היא, כדתניא בספרי בפרשת המלך, “‘את משנה התורה הזאת’—אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה”.
ועיין ביאור הג”ר ירוחם פישל פרלא לספר המצוות לרס”ג, חלק א, עשה טז (קכט, ד).
פירש ראב”ע: “מלך—הוא משה, ששמעו ראשי עם התורה מפורשת מפיו, והטעם כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים . . . ויאמר רבי יהודה הלוי ז”ל כי המלך רמז לתורה, וכן היה מפרש “אין מלך בישראל” [שופטים כא, כה]”.
ראה ר’ יהודה הלוי, כוזרי ד, ג שהאריך בדבר “העין הפנימית” (“אלעין אלבאטנה”) של הנביא. במהדורת קאפח, עמ’ קנה-קנו; ובמהדורת אבן שמואל, עמ’ קסא. על “העין הפנימית” של ריה”ל, ראה בספרה של ד’ לובל, בין מיסטיקה ופילוסופיה, עמ’ 120-103, 175-174.
ידוע הדרש של ספר הזוהר (חלק א, קג, ב), “‘נודע בשערים בעלה’ [משלי לא, כג] – דא קודשא בריך הוא, דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה”. וראה ניצוצי זהר לר’ ראובן מרגליות שם שהעיר מדברי הגאונים, ולא העיר מדברי המורה. וראה הערת הרב קאפח למורה הנבוכים במהדורתו, פרק לח, עמ’ רנא, הערה 9, שר’ שמואל אבן תיבון תירגם “שעור” הערבי: “כח המשער”—”כנראה מן ‘כמו שער בנפשו’ (משלי כג, ז)”.
הרב קאפח העיר שביצירותיו הקודמות—ספר המצוות (סוף השרשים) ואגרת תימן—הבין הרמב”ם שמשמעות הפסוק ביואל ג, א היא נבואה גמורה (אולי בהשפעת רס”ג בספרו אמונות ודעות), ואילו במורה הנבוכים נתפס הפסוק בדרגה נחותה של “כח המשער” בלבד. ראה מורה הנבוכים, ב, לב, מהדורת קאפח, עמ’ רמא, הערה 36; אגרות הרמב”ם, אגרת תימן, סוף קטע ג, מהדורת קאפח, עמ’ מט, הערה 17; ואמונות ודעות לרס”ג, מאמר ח, מהדורת קאפח, עמ’ רנא.
בדברים לג, י, על פסוק “ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך”, פירש ראב”ע: “ישימו קטורה – הכהנים מהם; וכליל – היא העולה”.
“כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו, אין שואלין בו” (יומא עג, ב).
בגמרא יומא עג, א: “והנשאל פניו כלפי השכינה”. ופירש רש”י: “אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן”. אמנם הרמב”ם (הלכות כלי המקדש, פרק י, הלכה יא) כתב: “וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון…” וראה באריכות בספרנו בים דרך (ירושלים, תשמ”ד), “משפט האורים”, עמ’ יז-יט.
“דולה ומשקה – נוטריקון של דמשק” (רש”י).
ראה זהר, חלק א, קכה (מדרש הנעלם) שדורש פסוק זה לעניין מבוע הנביאות.
בתחום התורה שייך “דולה ומשקה מתורת רבו”, אבל בתחום רוח הקודש כל “מדבר ברוח הקודש” יש לו “נביעו” משלו. ואלה דברי “הכהן” ז”ל:
באמת, בנביאים לא שייך קבלה מפה אל פה בעניין הנבואה, אף דהיו תלמידי נביאים, היינו קודם שהגיעו למדריגת הנבואה, אבל משזכה לנבואה בעצמו, הרי היה שומע מפי השם יתברך בעצמו.
(ר’ צדוק הכהן, רסיסי לילה [לובלין, תרס”ג], פא, א)