From the Politics of Tohu to the Politics of Tikkun
by Rav Netanel Elyashiv
מפוליטיקה של תוהו לפוליטיקה של תיקון
רב נתנאל אלישיב
**
במהלך השבת הספקתי להתקדם סוף סוף בספרו החדש של הרב בצלאל נאור – ‘הנשמות של עולם התוהו‘.
מפעל חייו של הרב נאור הוא עריכת תרגומים מעולים של כתבי הרב קוק לאנגלית, כשמבחינה כמותית רוב הטקסט בספריו מוקדש להרחבות, נספחים והערות שוליים גדושים במידע.
בספרו האחרון הוא עוסק בפסקאות מפורסמות מ’זרעונים’, שנדפסו בספר ‘אורות’, בהן הרב קוק עוסק באותן נשמות גבוהות, שמקורן בעולם התוהו, והן גבוהות מן הנשמות שמקורן בעולם התיקון, אך כמובן שהן גורמות לסיבוכים גדולים, בהעדר הכוונה מתאימה של כוחות התיקון.
באחד הנספחים, הרב נאור מבאר את המונחים עולמות התוהו והתיקון, שמקורם בתורת הנסתר. הוא מסביר שעולם התוהו בנוי ממידות אלוקיות (ספירות) שאינן מקיימות אינטראקציה אחת עם השנייה. כל ספירה רואה את עצמה כבלעדית, כל אחת היא כמו מלך שמכריז “אני אמלוך!”, מבלי להותיר מקום כלשהו לזולתה. כדברי הרב נאור (אני מתרגם מן האנגלית הגבוהה שלו לפי כוחי):
“החסד (אהבה) הוא חסד טהור, שאינו מאוזן על ידי הספירה הנגדית של גבורה (דין); והגבורה היא גבורה טהורה, שאינה מאוזנת על ידי הספירה הנגדית של חסד. אין צורך לומר מה תהיה התוצאה של מציאות כזאת שבה כל צד מתנהל ומופיע ללא כל התחשבות במצב הכללי של העניינים – תוהו, כאוס.”
אחר כך הוא מסביר שהעולם שמחליף את עולם התוהו הוא עולם התיקון, ומה שמאפשר לעולם חדש זה להצליח במקום שבו הקודם נכשל, הוא היווצרותם של ‘פרצופים’. בפשטות הכוונה היא למציאות שבה ספירות שונות ואף נגדיות מופיעות יחד ומאזנות זו את זו, מה שמאפשר שיתוף פעולה ואינטראקציה ביניהן.
**
אניח לרגע לספר, שעליו אני ממליץ כמובן, ואנסה לתרגם את המונחים הללו למציאות הישראלית, כפי שאני מבין אותה.
אנחנו מצויים עכשיו בעיצומה של התנגשות ממושכת בין כוחות שמכריזים כל אחד “אני אמלוך”. ניתן להגדיר כוחות אלו בדרכים שונות, כגון יהדות לעומת דמוקרטיה (בפירוש הנרחב של המילה), או לאומיות לעומת אוניברסליות (אם כי כל הגדרה כזאת עושה כמובן עוול ורדוקציה לכל צד).
כשכל כוח מרוכז רק בעצמו, הוא מופיע אמנם בעצמה גדולה, אך הוא אינו מאוזן, ונוצרת התנגשות עזה בינו לבין הכוח הנגדי, שגם הוא נחוץ.
כל כוח גם חש מאוים על ידי הכוח הנגדי, במקום להבין שהוא זקוק לו. וכך בעת כהונתה של הממשלה הקודמת מיהרו המתנגדים להכריז שזהו “קץ היהדות”, ממש כשם שבעת כהונתה של הממשלה הנוכחית המתנגדים ממהרים להכריז על “קץ הדמוקרטיה”. כל צד מרגיש שהוא לא יכול לחיות במדינה שהצד השני מבקש לעצב, שלא נותר לו מקום.
התוצאה היא אכן – תוהו, כאוס. סימנים של התפוררות והתפרקות, וניסיון של כל צד להכניע את השני עד הסוף, בלי לתת לו מקום.
כוחות התוהו מושכים מאוד דווקא בגלל שהם מוחלטים. צדק מוחלט קוסם לאנשים אידיאליסטים. מהמקום של התוהו, התחשבות בצד השני נראית כהתפשרות מסוכנת, ככניעה לכוחות אופל (“לא מנהלים משא ומתן עם התליין על אורך חבל התלייה”).
ולמרות זאת, הדרך היחידה להיחלץ מן המשבר היא מעבר מפוליטיקה של תוהו לפוליטיקה של תיקון. בפוליטיקה של תיקון נותנים מקום לצד השני, ומבינים שגם הצד היקר ללבך זקוק לאיזון והשלמה, ועל כן זו לא רק פשרה הכרחית כתוצאה מאילוצים מעשיים ופוליטיים, אלא זו הדרך האידיאלית והשלמה, שרק באמצעותה ניתן לבנות ולהיבנות.
מי שבקיא בזרמי העומק בחברה הישראלית, יודע שכבר היום, מתחת לשכבות התוהו, צומחת שכבת התיקון. היא נבנית מבחינה רעיונית, יש הכשרת לבבות לקראתה, ומכוח זרם זה יצמחו גם הכוחות המעשיים שיקדמו אותנו לשלב הבא של מדינת ישראל, שלב התיקון.
“אור עולם באוצר חיים, אורות מאופל אמר ויהי“.
“כִּי כֹה אָמַר ה’ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ – לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ” (ישעיהו מה יח).